אז מה זו בכלל אמונה?

בני אדם משתמשים לא מעט במושגים באופן אינטואיטיבי, כחלק מהשפה, בלי להגדירם באופן ברור ומוסדר. תופעה זו מתחרשת במיוחד במקרים בהם המושג מייצג רעיון מאוד אבסטרקטי ומורכב, כמו אמונה. יהיו גם אנשים שיחשבו רבות על הנושא, אך בכל זאת ישתמשו במושג ויתנהגו אחרת לגמרי ביחס להגדרה המושכלת ביותר אליה הם הגיעו. כלומר, על מנת שנוכל להתחבר לאמונה באופן מלא ואמיתי, נדרשת לא רק חקירה פילוסופית ומושגית של מה זו בכלל אמונה, אלא גם הבנה פרקטית המנחה אותנו איך לממש תפיסה זו באופן מיטבי בחיינו, ובכל זאת במאמר זה נתמקד בשלב הראשון. כמובן שיש גם לא מעט אנשים שמצליחים בתהליך האינטואיטיבי ובעקבות פרמטרים נוספים כמו אופי או נסיבות החיים, לפתח אמונה מאוד חזקה ומחוברת גם כשהם לא עברו את התהליך הפילוסופי וההתנהגותי עליו נדבר. במקרה שלנו נרצה לפתח את ההבנה והיישום ממקום אקטיבי ושל לקיחת אחריות.

אולי נתחיל אתכם, מי שקורא את המאמר הזה, מה זו אמונה עבורכם? איזו אסוציאציות עולות למילה אמונה? יש שיגידו שאמונה מקושרת להם לחיבור, למשמעות, לתקווה, למשל אמונה בעתיד טוב יותר ובאיך שדברים יתגלגלו, אמונה בעצמי וביכולות שלי. שיוך נפוץ נוסף למילה אמונה בדרך כלל יהיה לכוח עליון, אל, אלוהים, מערכת אמונות דתית כלשהי בה אדם מאמין. אחרים יסתכלו על זה כפיתרון לאי וידאות, אנשים מאמינים כשהם לא יודעים, לפעמים גם בנימה מזלזלת כלפי נאיביות הפיתרון. אפשר גם לראות את זה כהצד ההופכי של הספק. ההגדרה המילונית היא שאמונה היא מצב בו אדם חש שטענה או הנחה מסוימת היא נכונה.

אוקיי, אז כתבנו כמה כיוונים שעולים באופן טבעי לראש, ננסה לחשוב על המושג באופן יותר שיטתי. אחת הדרכים להבין, במיוחד בשפה העברית, את משמעותו של מושג, היא להסתכל על שורש המילה, ועל מילים שחולקות איתה את אותו שורש. דרך זו מייצגת את האופן שבו המוח שלנו עובד. קונספטים נשמרים במוח באמצעות ביטוי חשמלי נוירוני מסוים, וביטוי זה גמיש לשינויים ורשמים. ככל שביטוי מסוים יותר יציב, המפה הנוירונית שלו יותר מושרשת במוח. זה יכול להיות בעקבות כך שאין לו הרבה חיבורים, ולכן היציבות נובעת מסטירליות של פעילותו החשמלית, או כי הוא מהווה מרכז יציב לפעילות מסועפת הנוגעת אליו. כך או כך יציבות הרעיון גמישה ומשתנה בהתאם למעגליות החשמלית שעבר עד היום, ומכך גם השימוש שלו בשפה ובנייתם באופן טבעי של שורשי מילה. אפשר לראות גישה דומה לזו גם בבינה מלאכותית כשמתבוננים בניסיונות שלנו לבנות רשתות נוירונים מלאכותיות ומסועפות, המחקות את התהליך הזה של הבנת שפה באמצעות קונטקסט וחזרתיות – ככל שמילה מופיעה יותר עם מילה אחרת, היא יותר מגדירה אותה.

חוזרים למילה אמונה, ושורשה הוא א.מ.נ, אילו מילים בנויות מאותו שורש?

אמינות, נמדדת על ידי מבחן, כלומר אמונה היא משהו שאנחנו מעמידים למבחן, זה לא משהו שחווים באופן נאיבי כמו שרבים חושבים. ככל שיהיה לרעיון מסוים יותר אמינות, שיכולה לנבוע גם בעמידתו במבחני המציאות מבחינה אחת, וגם בגישתנו או ביכולת שלנו לתת אמון מבחינה נוספת, כך תהיה לנו כלפי אותו רעיון יותר אמונה.

אומנות, הגשמה של משהו אבסטרקטי. בכל פעם שאנחנו לוקחים רעיון, הוא יכול להיות רוחני, אבל לא בהכרח, כל דבר לא מוחשי, כמו העתיד, מנגינה בראשנו או משהו שיושב לנו על קצה הלשון ועוד לא הצלחנו להגיד אותו, כל הדברים האלה פועלים במרחב האבסטרקטי במוחנו, וברגע שאנחנו מגשימים אותם, באמצעות דיבור, יצירה, אנחנו עושים אומנות. כלומר באמונה יש היבט של הגשמה של משהו אבסטרקטי ולא מוחשי, לייצר ביטוי בעולם. אמונה לא יכולה להישאר במרחב האבסטרקטי בלבד – זו תפיסה יותר נוצרית אשר ניסתה לשחרר את החלק הגשמי באמונה ולהישאר רק עם הרוחני.

אימון, אמונה היא שריר, זה משהו שצריך לתרגל. כמו שאנחנו הולכים לחדר כושר, ועובדים על לפתח את שרירי הגוף שלנו באופן שמייצר אתגר אך גם מבוקר ולא מוגזם לגבי היכולות של השריר לעמוד בהתנגדות, כך גם אנחנו צריכים כל פעם לאתגר את שרירי האמונה שלנו באופן הדרגתי. האימון דורש מאיתנו עבודה אקטיבית, צריך לתרגל אמונה, עדיף במסגרת, כדי שנוכל באמת להתחזק.

אומנה, כמו שאומנת שומרת ומגדלת את הילדים באופן שרואה בהם את הפוטנציאל ומטפח אותו, כך גם אנחנו צריך לראות את הפוטנציאל הטמון בהגשמת רעיון אבסטרקטי כזה או אחר, לתת לו זמן ותשומת לב כדי לראות מה באמת יכול לצאת מהניסיונות להגשים את אותו רעיון. צריך סבלנות, צריך זמן.

נאמנות, נדרשת התחייבות, עבור כל דבר בחיינו בעל ערך אנחנו צריכים להתחייב על מנת להפיק ממנו את המירב. להתחייב לתהליך, להתחייב לכנות, להתחייב לנסות באמת, מכל הלב, ולהביא את עצמנו. ככה אמונה מתפתחת ומתגלה לנו, כשאנחנו מתחייבים לתהליך, לפחות לזמן מה, לרעיונות אותם אנחנו מנסה להגשים.

אז בחנו את המילים החולקות את השורש עם המילה אמונה, וכרגע יש לנו מושג הרבה יותר ברור למהי אמונה ומה אנחנו מצפים מהתהליך שלנו איתה. אמונה היא הדרך שלנו לבטא ולהגשים רעיונות לא מוחשיים, באופן הדורש תרגול, התחייבות, בחינה, וזיהוי פוטנציאל. עבורי תפיסה זו של אמונה עשתה המון סדר. הבנתי שאני לא יכול לצפות שאמונה פשוט תיפול עליי, ואני לא יכול להאמין בדברים מבלי להגשים אותם, כי אז אין ממש ערך לאמונה שכזו. למדתי להעיז לבחון את האמונה שלי, ולשים לה מסגרת, כי אני בכל זאת אנושי, ואם לא אתרגל באופן קבוע זה יתמסמס.

שיטה נוספת שעוזרת לקרקע תפיסת מושג כלשהו תהיה להתייחס למילים דומות במשמעות ולנסות לייצר הפרדה בינהן. אם ניקח את ההגדרות האסוציאטיביות שהעלנו מקודם, נראה שנוכל למצוא מילים אחרות לתארן. למשל, כשאני אומר: ״אני מאמין שיהיה טוב״ אני אולי מתכוון לאני מקווה שיהיה טוב. אפשר להגיד ״אני מאמין שיהיה טוב״, אבל זה כבר משפט מחייב, שדורש מאיתנו תרגול ובחינה של הגשמת הטוב בחיינו. כשאני אומר: ״אני מאמין שערך המניה תעלה״, גם כאן, אני אולי מעריך שערך המניה יעלה, עשיתי הרבה חישובים והסיכויים נוטים לטובת עליית המניה. כלומר, זו הערכה שכלית בלבד, ללא היבטי האמונה שהזכרנו קודם.

מילה נוספת שמייצרת קונטרה בריאה לאמונה היא ידיעה. וגם כאן, חשוב לנסות להבין איך אנחנו מגדירים ידיעה. נהגתי לתפוס ידיעה כמשהו מוחלט ונכון, וכל מה שבדרך למוחלט הזה, וכולל אי-וודאות ברמה כזו או אחרת, בהכרח מחייב אמונה. היום אני תופס ידיעה ואמונה כשני ערוצים נפרדים. כלומר, ישנן ידיעות בעולם, ויש לנו רמת וודאות כלשהי מולן. למשל, ״אלוהים קיים״ זוהי ידיעה. יכול להיות שיש לנו כלפיה וודאות מאוד גבוה, או מאוד נמוכה, או אולי אפסית, ואנחנו בטוחים שזו ידיעה לא נכונה, אבל לכולנו יש יחס מסוים לידיעה ״אלוהים קיים״. להאמין שאלוהים קיים זה כבר משהו אחר לגמרי, אמונה היא משהו המתרחש מול ידיעות אבסטרקטיות שכאלה, ולא בדרך אליהן. אמונה היא הכלי שאיתו אנחנו מגשימים את אותן ידיעות, ובוחנים אותן. למעשה מדע, היא שיטה מסוימת להאמין, כי גם במדע אנחנו רוצים להגשים איזשהי תאוריה או הבנה שלנו של המציאות, אנחנו עושים ניסוי או כמה, בוחנים את זה, מראש נכנסים לזה כי אנחנו רואים את הפוטנציאל בתוצאות הניסוי, כלומר מדע מהווה ביטוי לאמונה. בשורשו חייבת להימצא האמונה.

לסיכום, אני רואה במסע שלי ובמסעות של אחרים, שברגע שעושים עבודת עומק כלפי הפילוסופיה וההמשגה שלנו להבנת העולם סביבנו, יהיה הרבה יותר קל לייצר הרמוניה, להגשים ולהרגיש את האמונה שלנו באופן מחזק ומחבר. ככה נוכל לחסוך לנו שנים של סבל ועבודה לא יעילה אל מול תפיסות שלא תואמות את המציאות, ומכך לא משרתות אותנו. במאמר הבא אדבר על החלק הלא פחות חשוב, והוא איך להוריד את החקירה הפילוסופית שעשינו כאן לפרקטיקה.

מוזמנים לכתוב לי מהי אמונה עבורכם, והאם התחברתם לגישה, מקווה שנהנתם!!