מסע מודרני אל הספק

אמונה היא מושג מורכב הקיים בתודעתנו אלפי שנים. היא נחקרה ובאה לידי ביטוי בדרכים רבות. עם זאת, למרות הווריאציות הרבות שלה, או חוסר הרצון שלנו להודות בקיומה הסובייקטיבי, האמונה מתגלה כמנגנון בסיסי של החוויה שלנו, מצב ברירת המחדל שלנו כשאין לנו שום הסבר הגיוני. היא נושאת בנטל את כל מה שמעבר למה שאנחנו יודעים ומבינים.

למרבה הצער, החברה המודרנית שלנו נוטה להעריך בעיקר את המוח ההגיוני, שום דבר אינו אמיתי עד שהוא מוכח, מתייחסים לאמונה כאל גישה ילדותית ובורה. יתר על כן, נראה כי דתות רבות, שפותחו במהלך אלפי השנים האחרונות, נאבקות לעמוד בקצב ההתקדמות המדעית והטכנולוגית המהירה שלנו. כתוצאה מתהליך זה, רובנו לא נשבים בקסמי הדת, הרציונל חוסם אותנו, ולבסוף, אנחנו חוזרים למושבנו ה"נוח" בשולחן השכל, הלעיתים תקופות מלווה בחרדה ודיכאון. האם אנחנו מפספסים כאן משהו?

אולי התעמקות במסע האישי שלי תשפוך אור על עניין זה ותעזור לנו לחשוב עליו. כיהודי ישראלי גדלתי במשפחה מסורתית וחוויתי אינטראקציה עם צורות חשיבה, התנהגויות וחוקים מדיניים בעלי אספקט דתי. חגגנו את החגים. בכל יום שישי הלכנו לבית הכנסת להתפלל, לקבל את השבת הקרבה בארוחת ערב משפחתית מקסימה. השבתות שלנו היו רגועות, יום חופש שהוקדש למנוחה, בילינו בדרך כלל בחוף הים. סדר היום שלנו כלל הנחיות שונות הקשורות לאוכל, ברכות ועוד.

אל תבינו אותי לא נכון, המסורות היהודיות יפייפיות. יכולתי לזהות ולהעריך ערך פיזי, פסיכולוגי וסוציולוגי ברור ברבים מהם. יתרה מכך, הידע וההבנה שמאחורי אותן הלכות, שמקורם בתרבות עתיקה ועמוקה אשר הדריכה אנשים רבים דרך אתגרי החיים, ריתקו אותי.

עם זאת, לצד יתרונות אלו, חוויתי לעתים קרובות סבל בילדותי בהקשר אותן מסורות והלכות. פעמים רבות מצאתי את עצמי לא מסוגל להבין מדוע אנשים נאחזים בכזאת נאמנות לאותם כללים דתיים. בכל פעם שהרגשתי לא בטוח לגבי הלכה מסויימת ושאלתי, התשובות היו לא מספקות. היה נראה כי רוב האנשים אפילו לא הטילו ספק, ואלו שכן, לא הגיעו לנימוק איתן המגבה אותם. כנער צעיר, סקרן ורגיש, חשתי לעתים קרובות כיצד ההתמסרות לכללים הללו מעוורת את קרוביי מלהעניק לי את היחס ותשומת הלב הדרושים לי מבחינה רגשית, הכל בשם מערכת חוקים שאיש לא הבין. זה העליב אותי ואת האינטלקט שלי, וכך הוביל אותי בהדרגה לחוויה ספקנית וניהיליסטית, מלאת ריקנות ובוז.

למרות שאני לא יכול לטעון שזו הייתה הסיבה היחידה לחוסר האמון העמוק שחוויתי מול העולם, זה בהחלט שיחק תפקיד משמעותי. אני זוכר היטב את הוויכוחים החוזרים ונשנים עם אבי, גורמים לזמן המשפחתי שלנו להפוך לרצף של רגעים מכוערים למדי, מעוררים תחושות לא נעימות, במיוחד לאמי שעשתה כל שביכולתה כדי לשמור על אחדות המשפחה. לעתים קרובות הרגשתי שאין לי מקום בתוכי לפנות אליו כאשר הרגשתי לבד, לא מובן ומתוסכל מעצם היותי אני.

אני מניח שאני לא מזעזע אתכם כשאני משתף על ביטויים דתיים שכאלה. השלכות הרבה יותר מזיקות בקנה מידה רחב מופיעות בהקשר דתי לאורך ההיסטוריה שלנו. פעולות מחרידות, "בשם האלוהים", מובילות למעשי הטבח של הכנסייה הנוצרית, לפני מאות שנים, או למחבלים המתאבדים במאה ה-21. אנשים רבים מתייחסים להיבט המיתולוגי של דתות באופן מילולי מדי, מה שעלול לדחוף אותם לקיצוניות כשהם חווים מצוקה רגשית ופסיכולוגית. בנוסף לצד הקיצוני של הפרשנות המילולית, אנו יכולים להיתקל בצד לא מושכל המתבטא בחיי היום-יום המודרניים שלנו, מלווה בדרך כלל בתחושת החמצה של הנקודה, החמצת מהות הסיפורים המיתולוגיים. גישה זו יוצרת קושי למוח הרציונלי לתת לסיפורים אלה הזדמנות ולקחת אותם ברצינות.

כשאני מהרהר במסע האישי שלי ומתבונן בשינויים המתרחשים בחברה הגלובלית שלנו, נראה שניטשה לא טען ש"אלוהים מת" לחינם. כשהמדע לקח את ההגה, והדתות לא מתעדכנות מהר כמו הטכנולוגיה והתרבות שלנו, הדרך שבה הוצג אלוהים מתה ואינה רלוונטית עוד. למרות זאת, מה שהוא מייצג רלוונטי מאוד. יותר מזה, בחברה אתאיסטית אינדיבידואלית, המרוחקת מהדתות ומונעת על ידי היגיון, אנשים זקוקים יותר מתמיד לדרך מודרנית לאמונה והדרכה רוחנית.

ברגע שאנחנו מסירים מחסומים כמו לקיחת מיתולוגיה באופן מילולי או שזירת אמונה יחד עם אנשים קיצונים ואלימים היוצרים שם רע למושגים שכאלה, נוכל להתחיל לאמץ ולשלב את הדברים הטובים מכל הידע המצטבר הזה, מה שיוביל לשיפור משמעותי בחיינו.

במאמרים הקרובים, נחקור מה אנו יכולים ללמוד מרעיון האל, האידיאלים של דתות שונות, וכיצד אינטלקטואלית נוכל למצוא את דרכנו להתפתחות רוחנית. חשבו על זה כצעד האמונה הראשון שלכם, יש דרך לפתח את עצמכם כמאמינים מודרניים.

המשיכו לעקוב!